האוניברסיטאות נכשלות במסחור המחקר שלהן

מאת זהר זיסאפל, יו"ר רד תקשורת מחשבים

 

מדינת ישראל משקיעה שיעור גבוה יחסית מהתמ"ג במחקר ופיתוח במוסדות להשכלה גבוהה (ראו גרף). ואכן רמת המחקר בארץ גבוהה מאוד, ופרסי נובל שקיבלו באחרונה חוקרים ישראלים מעידים על כך. בנוסף בורכנו בתעשיית היי-טק פורחת. ואולם, באופן מפתיע, בין אלפים רבים של סטרט-אפים מעטים מאוד הוקמו בשיתוף חוקרים מהאוניברסיטאות או על ידי חוקרים אלה. גם בחברות הגדולות קשה למצוא מוצרים שמקורם במחקר האקדמי. בעיני זוהי תעלומה, אכזבה גדולה ואולי הזדמנות גדולה לנצל פוטנציאל מחקרי שהוזנח.

 

לפיכך, ניסיתי לפענח את התעלומה ושאלתי בעניין זה את הגופים באוניברסיטאות שתפקידם מסחור הידע. תשובתם היתה פשוטה: הפרופסורים הישראלים מפונקים, רוצים אכן חלק בחברה ותמורה כספית, אך רק ממקום מושבם הנוח במגדל השן. לא מוכנים לטבול ידיהם בנושאים עסקיים. מוצרים או שיווק הם נושאים טפלים עיניהם. ובכלל, לא עובדים קשה, מחבבים השתלמויות ושבתונים בחו"ל ומעדיפים את נזיד העדשים של תמורות הייעוץ.

 

שאלתי את החוקרים, והם סבורים שהמחדל דווקא בגופי המסחור. אלה, לטענתם, לא מבינים דבר בטכנולוגיה ובהמצאות, חסרי קשרים עסקיים, לא מבינים בשוק ועיקר מאמציהם ברדיפת החוקרים ובכבילת כל רעיון חדש וכל פיסת מידע לבעלות האוניברסיטה.

 

ברור מדוע מערכת יחסים כזו אינה מניבה פירות וגם ברור שאין פה כישלון אישי של מנהל חברת מסחור זו או אחרת, שהרי דעות אלה חוצות את כל מוסדות המחקר והאוניברסיטאות, וההצלחות הן בודדות וצנועות בכולן.

 

המסקנה הברורה לדעתי היא שהמבנה הנוכחי למסחור הידע המחקרי הוא שגוי. הצעתי היא שהחוקרים יקבלו את מלוא התמורה ממחקרם אם ימומש המחקר בפעילות בישראל ו-10% מהתמורה אם ימכרו את זכויות הפטנט למימוש בחו"ל. יתרת התמורה תחולק בין הקרן הלאומית למדע ובין ות"ת. המבחן הוא גיאוגרפי: מיקום עיקר הפעילות הנובעת מהידע או הפטנט ולא מבחן בעלות. מכירת הידע לחברה זרה יזכה את החוקר במלוא התמורה אם פעילות הפיתוח, הייצור והשיווק תהיה בישראל.

 

חברות המסחור יבוטלו ובמקומן יפעלו במימון המדינה משרדי עורכי דין חיצוניים כנאמני המדינה ברישום פטנטים. חוקרים יגישו את הצעותיהם לרישום פטנטים ישירות למשרד עורכי הדין, ואלה, בהתאם לתקציב השנתי שהוקצה להם, ירשמו את הפטנטים המבטיחים ביותר לדעתם. ההוצאה תהיה נמוכה עשרות מונים מההוצאה על חברות המסחור והפעילויות הנלוות שלהן, והתוצאה, לדעתי, תהיה פרץ של יזמות מצד החוקרים וזינוק בתעשיית ההיי-טק.

 

ומה באשר לאוניברסיטאות, מדוע אני מציע לנשלן מחלקן שהיום מסתכם ביותר מ-50% מתמורת מסחור ההמצאות? לדעתי, תוצאות המחקר שייכות לחוקרים שתרמו ידע ורעיונות ולמי שמימן את המחקר, והמדינה היא שמממנת את כל המחקר באוניברסיטאות. בעקיפין ייהנו מההסדר החדש גם האוניברסיטאות, שהרי ות"ת היא המוסד העיקרי המממן אותן והקרן הלאומית למדע מחלקת תקציבי מחקר על בסיס תחרותי למדענים. משרד האוצר גם הוא עשוי להגדיל את ההקצבות למחקר אם יראה גם תרומה משקית להשקעה במחקר.

 

ומדוע הפער הגדול בין המימוש בישראל והמכירה לחו"ל? זכותה של מדינה לדרוש שמימוש של מחקר שנעשה במימונה יעשה לפיתוח כלכלתה ולטובת אזרחיה. המדען הראשי במשרד התעשייה והמסחר, המשתתף בפיתוח פרויקטים בתעשייה בשיעור של רבע עד שליש מהפרויקט, דורש את מימוש פירות הפיתוח בישראל נוסף על תמלוגים ממכירת המוצרים עד להחזר מלוא השקעתו וכן ריבית. אם נמכר הידע לחו"ל דורש המדען החזר השקעתו עשרות מונים כפי שמקבלים משקיעים אחרים שהשקיעו במניות החברה. ומדוע לא תדרוש המדינה את זכויותיה מפירות עסקיים של מחקר אקדמי באופן דומה. על אחת כמה וכמה באשר המחקר האקדמי ממומן כולו על ידי המדינה ואילו את המחקר והפיתוח בתעשייה מממנת המדינה רק באופן חלקי.

 

פורסם ב- The Marker online

27.12.06